חדיג'ה פריד נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.לפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע עקב תאונת דרכים שארעה לו ביום 8.7.97. במועד זה נפגע התובע בעת שנהג במלגזה במפעל בו עבד. במהלך העבודה פגעה במלגזה משאית וכתוצאה מכך נגרמו לתובע נזקי גוף.

2.אין מחלוקת בדבר הכיסוי הביטוחי וחובת הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו.

3.יוער, כי לפני התאונה הנדונה, עבר התובע תאונת דרכים ביום 9.4.95 כאשר רכב בו נהג נפגע מרכב אחר. כמו כן, נפגע התובע בתאונה נוספת שארעה ביום 26.3.98 כאשר נהג ברכב ורכב אחר התנגש בו. תביעות אלה הסתיימו.

4.התובע טוען כי החלים לחלוטין מהתאונה הראשונה, ואילו מהתאונה הנדונה לא החלים עד היום. לטענתו נגרמו לו נזקים משמעותיים שמשפיעים על בריאותו ותפקודו עד היום. עקב העובדה שבמהלך השנים נגרמו לתובע תאונות נוספות התמשך הדיון כאשר בכל פעם תוקן כתב התביעה, הוספו נתבעים, והיה צורך בדיונים מחודשים. סופו של דבר, כאמור, שתי התביעות בגין התאונות האחרות הסתיימו. מאחר ומדובר בתאונה שהייתה גם תאונת עבודה, פנה התובע בתביעה למוסד לביטוח לאומי לקבלת תגמולים. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה. לתובע נקבעו נכויות, שמשמשות גם לצורך הערכת הנזק בתביעה שהוגשה לפני.

5.התובע יליד 22.4.69, נשוי ואב ל-5 ילדים. במועד התאונה היה התובע בן 26 והוא עבד במפעל. התובע השתכר אז שכר של כ-3,000 ₪ בחודש. הוא טען כי באותה עת היה בתהליך בניית עסק של חנות למוצרי חשמל, כאשר עוד לפני התאונה ניהל עסק משותף עם אשתו וילדיו. אין מחלוקת כי בזמן התאונה עבד בעבודה הנחשבת לעבודת כפיים.

6.כאמור, נכותו של התובע נקבעה על ידי וועדות רפואיות במוסד לביטוח לאומי. התובע טען כל העת כי מצבו הרפואי הולך ומחמיר דבר שמנע את סיום ההליכים בתיק זה. כך למשל, טען התובע כי בפברואר 2006 חלה החמרה משמעותית במצבו הסובל מקשיים בהליכה, כאבים בצוואר, ברגליים ובגב התחתון, ובעקבות כך אושפז בבית חולים, עקב הבחנה של פריצת דיסק הוצע לו לעבור ניתוח נוסף בגב לשם קיבוע חוליות באמצעות מסמרי פלטינה.

7.לאחר התאונה נלקח התובע לחדר מיון שם אובחן כמי שסובל מכאבי גב. מספר ימים לאחר התאונה נבדק על ידי אורטופד שם צויינו תלונות של כאבי גב קשים, הקרנה לרגל שמאל. תלונות אלה נמשכו ונרשמו פעם נוספת על ידי האורטופד בדו"ח מיום 21.9.97. באוקטובר 97, עבר התובע ניתוח של שאיבת דיסק. ביום 2.1.98, עבר התובע בדיקת סי.טי. שהצביעה על בעיות שונות בחוליות הצוואר. לאורך השנים המשיך התובע להתלונן על כאבים בגב התחתון, כאבים ברגל שמאל, וקושי בעמידה ובישיבה. התובע עבר ניתוח בבית החולים מאיר בכפר סבא. התובע אושפז לצורך כך מיום 13.11.97 עד 16.11.97. הניתוח היה בחוליות הגב. לאחר מכן, קיבל התובע מספר זריקות אפידוראליות כנגד כאבים, וכן נעשו ניסיונות נוספים של שאיבת דיסק.

8.הנתבעת הגישה מסמכים רפואיים רבים המעידים על כך שהתובע סבל עם בעיות גב וחוליות בגב, כאבי גב עוד לפני התאונה. התובע התלונן מספר רב של פעמים החל משנת 91 על כאבים באזור הגב, הצוואר, הוא הופנה למרפאות שונות לצורך כך. נמצאו רישומים רבים משנת 96 בהם התלונן התובע לפני האורטופד שטיפל בו על כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל. נמצאו תלונות שהתובע הגיע למצב להתהלך עם מקל. גם בעת שנותח כאמור בבית החולים מאיר, נכתב במסמכים הרפואיים כי הניתוח בוצע עקב כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל, וכי התובע סובל מכך עוד משנת 1995. גם ברישומים רפואיים נוספים בשנת 1998 נאמר כי התובע סובל מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל, כאשר כאבי הגב החלו עקב תאונת דרכים שהייתה לתובע עוד בשנת 1994.

9.בנוסף לכך, נמצאו רישומים רפואיים רבים, מתקופות שלפני התאונה בהם התלונן התובע על כאבי ראש ממושכים, קושי בשינה בלילות, הפניות לטיפול נפשי. כמו כן נמצא כי בשנת 1998 היה התובע מעורב בקטטה, הוא ספג חבטה מראש ממקל, התלונן ממושכות על כאבי ראש, על אובדן הכרה, סחרחורות, והפרעות בשינה.

10.בעקבות התאונה נשוא התביעה, נבדק התובע על ידי מספר מומחים לצורך קביעת מצבו הרפואי הנובע מהתאונה.

11.אחד המומחים היה ד"ר דניאל גרופר, מומחה בתחום הפסיכיאטריה. המומחה בחן את מצבו הרפואי של התובע כעולה מהמסמכים הרפואיים שהוגשו לבית המשפט ונמצאים בתיק המוסד לביטוח לאומי. ד"ר גרופר קבע כי לתובע נכות של 20% בתחום הנפשי, כאשר מתוך כך ייחס 10% נכות לתאונה, ו-10% לגורמים אחרים.

12.לא התבקש על ידי מי מהצדדים שלא לקבל את הנכות שנקבעה על ידי מומחה זה, לא הובאו ראיות לכך שאין לקבל נכות זאת. נראה כי מלוא חומר הרפואי עמד לפני המומחה והוא שקל את הדברים במסגרת ההליכים שהתקיימו בוועדות הרפואיות השונות במוסד לביטוח הלאומי.

13.בתחום האורטופדי, נקבעה לתובע נכות לצמיתות של 28%. הנתבעת טוענת כי לא היה מקום לייחס את מלוא הנכות בתחום האורטופדי לתאונה נשוא התביעה בלבד. לטענת הנתבעת, היה מקום לחלק את הנכות בין התאונות הנוספות שנגרמו לתובע וכן לייחס חלק משמעותי לעברו הרפואי. הנתבעת טוענת כי התובע הסתיר חלק גדול מהעובדות ומהמסמכים הרפואיים, וכי התמונה המלאה לא עמדה לפני הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי. כידוע, מדובר בנכות שנקבעה על פי דין. הנתבעת גם מבקשת כי מסכום הפיצויים ינוכו כל התגמולים שמקבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי על פי הנכות שנקבעה, כאשר מבחינה תפקודית הפעיל המוסד לביטוח לאומי את "תקנה 15" כך שהנכות התפקודית נקבעה ל-53%. הנתבעת לא הגישה בקשה לקבוע נכות שונה כפי שיכלה לעשות. טענה לפיה הוועדות הרפואיות הוטעו בכך שלא עמד לפניהן מלוא החומר הרפואי, וכי קיים חומר רפואי נוסף שיש בידו לשנות את התמונה ואת קביעת הנכות, ראויה להיטען במסגרת בקשה שכזאת. במצב כזה, אם הייתה מוגשת בקשה, היה בידי בית המשפט אפשרות למנות מומחים מטעמו ולקיים דיון ממצה בשאלה אם יש להכיר במלוא הנכות הרפואית שנקבעה הנובעת וקשורה קשר סיבתי לתאונה הנדונה, או שיש לחלק אותה באופן אחר, או שמא יש צורך לקבוע נכות שונה לחלוטין שהרי הוועדות הרפואיות במוסד לביטוח לאומי קובעות נכות המתייחסת לתאונת העבודה נשוא הדיון. במצב דברים זה, יש לקבל את קביעות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח הלאומי ולראות בנכות הרפואית שנקבעה כנובעת מהתאונה נשוא הדיון.

14.לאור האמור, יש להעמיד את הנכות הרפואית על 35.2% לצמיתות. באשר לנכות התפקודית, על פי הפסיקה עניין זה מסור לשיקול דעת בית המשפט.

15.התובע הפנה לעובדה כי המוסד לביטוח לאומי עשה שימוש כאמור בסמכותו על פי תקנה 15 ונקבעה נכות תפקודית של 53% לצמיתות. התובע מוסיף וטוען כי בעקבות התאונה איבד לחלוטין את כושר השתכרותו. גם אם נפנה לקביעות המוסד לביטוח לאומי, לא עולה מהן כי התובע איבד לחלוטין את כושר השתכרותו ורב המרחק מקביעה זו. כך למשל, בשנת 1999 נקבע כי התובע כשיר לעבודות בישיבה, גם הנכות ממנה סובל התובע אינה כזו המביאה לקביעה כי איבד את כושר השתכרותו לחלוטין. נראה כי התובע לא עשה מאמצים לחזור למעגל העבודה. התובע נחקר בנושא זה. הוא נשאל אם פנה לשירות התעסוקה, או ביצע מהלך כלשהו במגמה למצוא לו תעסוקה. מתשובותיו עלה כי משך 14 שנים שחלפו מאז התאונה ועד עדותו בבית המשפט, לא עשה כל ניסיון ממשי בכיוון זה. מעדות עלה רק שבועיים לפני הדיון פנה בפעם הראשונה ללשכת התעסוקה. ברור אפוא, כי לא ניתן לקבל את טענותיו של התובע שאיבד את כושר השתכרותו לחלוטין.

16.גם אם התובע סובל מבעיות גב, המקרינות לרגלו השמאלית, ובנוסף נכות נפשית של 10% הנובעת מהתאונה כאמור, עדיין יכול התובע לעסוק במספר עבודות, ולפחות לנסות למצוא עבודה מתאימה. נראה, כי בנסיבות העניין ראוי לקבוע כי הנכות התפקודית זהה לנכות הרפואית, ויש להעמידה על שיעור 35%.

17.באשר לכושר השתכרותו של התובע, הרי שלפני התאונה השתכר התובע סכום של כ-3,400 ₪ וזאת על פי השכר שדווח למוסד לביטוח לאומי. באשר לטענתו כי עבד כשכיר בחנות למוצרי חשמל או כי היו לו הכנסות נוספות, לא באה ראיה ממשית כלשהי לתמיכה בטענות אלה, ועל כן אינני רואה מקום לקבלן. יחד עם זאת, יש לזכור כי בזמן התאונה היה התובע בגיל 26, הוא אמנם סבל מבעיות רפואיות שונות, אולם לא היה מדובר בבעיות שהיו מונעות את קידומו המקצועי. לפיכך ולאור גילו הצעיר, יש לקבוע כי היה סיכוי רב ששכרו של התובע היה עולה עם השנים, ועל כן לצורך קביעה זו, אני קובע כי ראוי שבסיס השכר יעמוד על 7,000 ₪ לחודש נכון להיום.

18.התובע מלין בסיכומיו על העבודה שבית המשפט דחה את בקשתו למינוי מומחה בתחום השיקום. יוער לעניין זה כי ניתנה החלטה מנומקת ואין לבית המשפט להוסיף בעניין זה. יחד עם זאת, יש להדגיש כי הבקשה באה רק לאחר שנשמעו כל הראיות וניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומים. לא ברור מדוע המתין התובע זמן כה רב עם בקשה שכזאת. יתר על כן, גם מבחינה עניינית אין כל הצדקה למנות מומחה בתחום השיקום, שכן עניינו של התובע נבחן פעמים רבות על ידי הוועדות הרפואיות במוסד לביטוח לאומי, וסבורני שגם הפן השיקומי נבחן על ידי וועדות אלה, דבר שהתבטא במסקנותיהן.

19.לאור כל זאת, ניתן לעבור ולחשב את נזקי התובע.